לכן, כעת נחתנו בבוסניה-הרצגובינה לא מתוכננת ולא מוכנה. אנחנו מבינים באימה, שהאינטרנט כבר לא עובד – אנחנו מחוץ לאיחוד האירופי, כרטיסי טלפון סלולרי אינם תקפים כאן – בסדר אז, יש לנו מפות ומדריכי טיולים !!!!!
יש מקום חניה נחמד ב-Jezero Busko, מאגר ענק עם חופים חוליים יפים.
לאחר השיטוט המפרך בספליט, שלנו... 2 בנים שעירים משתוללים כאן – נֶהְדָר. כמה אנשים עדיין כאן איתנו באגם, אבל לקראת הערב כולם הולכים הביתה ואנחנו לבד. הלילה שקט להפליא, למחרת בבוקר אנחנו רואים עוד זוג גרמני, עושה תרגילי יוגה על החוף. פרודו קצת עצבני, מה זה צריך להיות, אבל הוא מקבל את השכנים המעוותים בצורה מוזרה. התוכנית שלנו להיום היא, כדי למצוא את העיירה Vakuf-Uskoplje, בן דודו של עובדו הוותיק של הנס-פיטר גוראן מנהל כאן מסעדה. המסלול מוביל על מעבר הרים ממש גבוה (לא ציפינו לזה כאן בכלל) ואחרי כמה חיפושים אנחנו מוצאים את המסעדה. לצערנו, אסור להכניס כלבים למסעדה והמקום גם לא מתאים ללינת לילה. אנחנו שותים קפוצ'ינו טעים בבית הקפה הבא (עבור המרה 0,75 סֶנט !), יש WiFi ותכנן את המסלול הבא.
Unterwegs am Ramsko-Jezero
אנחנו נוסעים חזרה מרחק קצר, ואז אנחנו הולכים לכיוון סרייבו. אנחנו פשוט לא יכולים למצוא מקום הגון ללון בו, בסופו של דבר אנחנו מגיעים לבר חוף סגור ממש ברחוב – אתה יכול לקבל את זה ללילה אחד.
לילה ברחוב
הלילה היה חזק להפליא, בבוקר קריאת המוזין – למעשה סיימנו במזרח !!. ארוחת בוקר קצרה וממשיכים לסארג'ו. Unterwegs erstehen wir noch eine bosnische Handykarte und haben tatsächlich wieder volles Internet !
סרייבו הוא אחד “יָמִינָה” עִיר, ממוקם באמצע ההרים. אנחנו נוסעים ברחובות, היחיד עבור 3,5 T מאושרים ומגיעים לחניון ענק. מכאן אנו נתקלים במרכז העיר תוך חצי שעה – עם זאת, זה הולך במעלה הגבעה והמורדת. אנו מוצאים את עצמנו באמצע הבזאר המזרחי – זה ממש מרשים. כמו בכל מקום, הכלבים שלנו הם תחושה, הרבה אנשים מרוצים לגמרי, אחרים קופאים לתוך עמוד מלח מרוב פחד.
בזאר סרייבו 
פרודו גמור 
הגשר הלטיני סרייבו 
תנועה בשעות העומס 
לבירה 
Altstadt Bascarsija
בחזרה לחניון אנחנו מגלים, שכבר אין לנו אינטרנט שוב – אנחנו לא מבינים את זה. אז עכשיו אנחנו מנווטים עם אפליקציית IOverlander החדשה ומוצאים מקום, שאמור להיות בקרבת מקום. מתאים ל 4 x 4 כלי רכב – אז בוא נלך לשם. בהתחלה אנחנו ממש שמחים, כשהשביל מוביל אל עמק יפהפה. ואז המסלול הופך ליותר ויותר צר וסלעי – הלב שלי יורד ורמות האדרנלין שלי עולות. אני יוצא והולך קצת קדימה – למעשה אנחנו עדיין צריכים לעשות את זה. כשאנחנו מגיעים ליעד, מחכה לנו נוף פנורמי מדהים, אנחנו עומדים על רמה קטנה באמצע שום מקום.
ישנו כמו בולי עץ, עכשיו אנחנו צריכים לחזור לציוויליזציה. תודה לאל הדרך חזרה קלה מהצפוי ואנחנו ממשיכים לכיוון מוסטר. כי נצטרך לנסוע בחלק מהמסלול פעמיים, בואו נחפש מסלול אחר במפה. מערכת הניווט פשוט לא רוצה לקחת את המסלול הזה, אנחנו עצבניים. בשלב מסוים זה יעבוד, עם זאת, אנחנו מקבלים את הרמז מארנה שלנו: המסלול מכיל קטעים לא סלולים. עליי, זה לא יהיה כל כך נורא ?? אבל ארנה צדקה: אנחנו נוסעים מסביב 30 קילומטרים בדרך עפר, רחוב צר מאוד וצריך לחצות גשר עץ שלא מעורר ביטחון. אני עוצר את נשימתי, שאף אחד לא בא לקראתנו – אנחנו ברי מזל, אנחנו פשוט נתקלים בזה 4 כלי רכב !!!
קצת לפני מוסטר אנחנו חוזרים לכביש, חווינו מספיק להיום. אז אנחנו הולכים למחנה מכוניות בבלאג': מחנה נחמד מאוד עם מפעיל סופר ידידותי, אנחנו מקבלים משקה קבלת פנים מיד 2 כוסות בירה גדולות מוגשות. בערב נוכל גם לאכול כאן ארוחה טעימה בכמה יורו ולהתקלח חמים.
הרחוב שלנו 
המטרה הבאה 
ברכות מהבית
בבלאג' יש מנזר דרווישים ישן מה 15. מֵאָה, כמובן שנסתכל על זה למחרת. סְבִיב 10 עוד קילומטרים אנחנו מגיעים למוסטאר, השיא הבא של בוסניה. הגשר הידוע מאפיין את דמותה של העיר היפה מימי הביניים, כמובן שיש כאן הרבה הבלאגן, תיירים יוצאים בהמוניהם. אנחנו מאוד אוהבים את זה כאן, לא יכולנו לדמיין שזה יהיה כל כך יפה. זה מזכיר לי קצת את הקרמרברוקה בארפורט ??
גשר במוסטר 
מוסטר 
דרווישקלוסטר 
אייס קפה טעים מחזיר לנו את הרוח ואנחנו ממשיכים דרומה. כאן, ממש באמצע שום מקום (המקום נקרא Zavala ועדיין יש 3 תוֹשָׁב) יש מקום חניה נהדר ליד מסעדה יפה ומערה גדולה. בעל הפונדק שמח מאוד, שנעצור אצלו ונקנה לנו קודם כוס מהגראפה הצמחית הטעימה שלו. האוכל טעים מאוד ואנחנו נופלים עייפים למיטה עם בטן מלאה.
המארח הנחמד המליץ עלינו, שבהחלט עלינו להציץ במערות Vjetrenica למחרת בבוקר. אמר, עשה, אחרי ארוחת הבוקר, אני תופס את הז'קט העבה שלי ומתרחק מתחת לאדמה. המערה ענקית, כמובן די קר (11 גראד) וגם ממש סוער. המדריך הנחמד מסביר לנו דברים, שרוב מאובני החיות בעולם נמצאו במערה זו – אנחנו מוצאים רק סלמנדרה מערה קטנה אחת.
מערת סלמדר 
הגיע חזרה לעולם העליון, ממשיכים לכיוון דוברובניק – חובה מוחלטת בסיור הזה. חציית הגבול לקרואטיה היא קלה ובקרוב אנו מקבלים תצפית נהדרת על האזור הממוקם יפה, עיר עתיקה. למצוא מקום חניה זה די קשה, אין מקום להנרייטה השמנה שלנו ברחובות הקטנים. לבסוף אנחנו מוצאים את מה שאנחנו מחפשים בנמל ויכולים להחנות את הרכב שלנו שם – במחיר הכבד של 7,50 יורו לשעה. מכאן אנחנו מסתובבים בעיר העתיקה 2 קִילוֹמֶטֶר, אז אנחנו באמצע ההמולה. מרכז העיר העתיקה ממש יפה, הכל שוחזר ושיפוץ להפליא. אחרי שיטוט דרך הצר, אנחנו מחליטים לרדת ברחובות תלולים, ללכת לאורך חומת העיר. אבל בדלפק הכרטיסים אנחנו מחליטים נגד התוכנית הזו: עלות הכניסה לזה עולה 30,– € (אדם מקצועי), אנחנו קמצנים מדי בשביל זה. אנחנו מעדיפים לקנות לעצמנו גלידה טעימה ולטפס כמה מדרגות, כדי לקבל מבט מלמעלה. ל 3 סיימנו לכמה שעות ואנחנו מרוצים, לברוח מכל ההמולה.
אנחנו צמאים 
שַׂמֵחַ, לשבת שוב בהנרייט שלנו, בואו נמשיך לגבול הבא: מונטנגרו. כמו תמיד, מעבר הגבול ללא בעיות, כבר מתחיל להחשיך ולכן אנחנו הולכים למקום גדול ליד הים בהרצג נובי ממש מאחורי הגבול, שבו נוכל לבלות את הלילה.
היום שאחרי (היום זה 11.09.) אני מתחיל בשחייה קצרה בים האדריאטי ובקנייה מהירה בחנות הבאה. הנרייט מוכנה לצאת לדרך ואנחנו ממשיכים למפרץ קוטור. אנחנו מרגישים כאילו אנחנו בפיורד נורווגי – רק עם עצי דקל על החוף ובשעה 31 גראד !!
אני מכריח את עצמי לבקר בעיר העתיקה של קוטור מימי הביניים 3 גם גברים, כאן יפה לפחות כמו בדוברובניק, פשוט הרבה יותר קטן. העיר אהובה באהבה על ידי המקומיים “עיר החתולים” שקוראים לו. כפות הקטיפה נהנות כאן ממעמד קאלט ומותר להן לעשות הכל: בכל בר אפשר לראות כמה דגימות מנמנמות על הכיסאות.
קראתי בדרך, שמכאן מובילה דרך נחש גדולה אל הרמות – הנס-פיטר מצפה לזה בקוצר רוח 🙂 הדרך נחמדה מאוד, מאוד, צר מאוד ומתפתל את המסלול 8,3 קילומטרים עם 32 סיכת ראש מתכופפת אל ההרים. מאמן מגיע אלינו בפינה הראשונה – הלב שלי שוקע !! הנס-פיטר חייב להסתובב 200 מ לנסוע לאחור, המכוניות הבאות כבר דוחפות מאחורינו, זה מאוד מרגש. הנוף של המפרץ הוא למות עבורו, מאחורי כל עיקול הוא הופך להיות אפילו יותר ענק ומרשים, זה פשוט עוצר נשימה ונגמר לי הסופרלטיבים. כמובן שבאים הרבה רכבים אחרים, כאן נדרשים כישורי הנהיגה של בעלי – הוא והנרייט שולטים בזה בביטחון.
בוצע ! 
יפה להפליא: הנוף של מפרץ קוטור
אחרי החוויה הזו אנחנו נוסעים עוד קצת, להגיע לגבול עם אלבניה. גם כאן אנשי המכס נטולי בעיות וידידותיים, ממש מעבר לגבול אנו מוצאים אגם שקט באגם סקדר, עוגיה יפה.
